סבי היה בבית יתומים בגרמניה לאחר המלחמה. מישהו אמר לו שאמו הגיעה לקובנה, עיר מולדתו, לא מצאה אף אחד ונסעה ללוד", בפולין. הוא וחבר, בני ארבע עשרה, החליטו לנסוע מפלדפינג, איפה שהיה הבית יתומים, עד ללוד", שבפולין כדי לחפש את אמו. לא היה כסף. היו משרדים גרמנים לאנשים שהיו צריכים להגיע ממקום למקום,לפליטים, אז משם קיבלו כמה מארקים ונדדו לרזנזבורג שקרובה לגבול צ'כיה גרמניה. סבי ראה רכבת שנסעה לפולניה, והם פשוט עלו על הרכבת. פולנית לא ידעו, ידעו רק שנוסעים לפולין. הם ישבו ברכבת כל הלילה, והרכבת לא זזה. בבוקר הרכבת התחילה לזוז, הם חצו את צ'כיה והיגיעו לגבול צ'כיה פולין. בגבול הם עצרו בשביל להחליף כתר, לכתר פולני. מהחלון ברכבת ראה סבי קבוצת נשים שאחת מהם הייתה מוכרת לו. הוא הסתכל טוב טוב, ונדמה היה לו שהוא מסתכל על אישה שמאוד מוכרת לו. הוא הסתכל קצת הצידה וראה את אמו ליד אותה אישה! סבי יצא מהרכבת וחבר שלו נשאר לחפש את אחיו. (עד היום לא שמע על חברו הטוב). חיבוקים, נשיקות, סבי זוכר. דבורה, אמו, נסעה מלוד" והחליטה לסוע לוינה בגלל שבוינה האמריקאים היו. אז במקרה סבי רצה לסוע ללוד", אמו רצתה להגיע לוינה, ושני הרכבות עצרו באותו מקום, ובמקרה הם נפגשו בעצירה. הם לא ידעו לאן לנסוע, לא ידעו מה לעשות. הם החליטו להגיע לעיר הגדולה הקרובה ביותר, פראג. כאשר הם הגיעו הם ראו בן אדם יהודי בפראג. סבי שאל אותו איפה יש איזשהו משרד ליהודים. הם הגיעו לאזור היהודי, השייך לקהילה היהודית בפראג. שמו אותם במקום לישון וסידרו להם אוכל. הם היו שם ארבעה ימים. סבא רצה לחזור לבית היתומים במינכן. הם התקשו בלעבור הרבה גבולות. לבסוף הגיעו לפלדפינג. שם אמו הכירה את ראובן, בעלה לעתיד. בפלדפינג הם היו די הרבה זמן, לפחות שנה וחצי, סבי זוכר. אמו נשארה לגור בפלדפינג, סבי הלך לרוזנהים, שבגרמניה, ליד מינכן. שם הצטרף לתנועת נוער ציונית. לבסוף התנועת נוער נסעה במסאית למרסיי, שבצרפת שזו עיר נמל. משם עלו על אונייה "טהודור הרצל" ובאוניה זאת הם נסעו לארץ ישראל. האנגלים אז שלטו בארץ ישראל, והאנגלים לא הסכימו לאוניות יהודיות להגיע לישראל, אז שלחו אותם לקפריסין. בקפריסין הם חיו 11 חודשים, הם הקימו שם בית ספר, וחיו שם קבוצה של שישים בני נוער.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה